על הדבש ועל העוקץ בצלחת רימון

יש לי חלום לגדל כוורת ביתית  

זה קצת מסובך לאחת שגרה בעיר בדירה בבנין משותף, אבל אם הצלחתי להקים סטודיו לקרמיקה בדירת קומות, אני בטוחה שאמצא דרך גם לזה (או שאמצא מתנדב/ת עם גינה).

אז לאחרונה סיימתי קורס דבוראות איך הגעתי לזה? זה סיפור לפוסט אחר..
בקרוב יתקיימו השיעורים המעשיים והמרצה שלי שאל במפגש האחרון על רגישות לעקיצות והוסיף שאם יתגלה שמישהו מאיתנו רגיש לעקיצת דבורה הוא יאלץ לוותר על התחביב.

אני, שלא זכור לי שנעקצתי פעם, קצת דאגתי... 

הנחתי לדאגות ויום למוחרת העמדתי דוכן בהפנינג שכונתי.
הבאתי איתי צלחות רימון טריות שרק יצאו מהתנור וצילחתתי בהם תפוחים חתוכים ודבש.

העוקץ הראשון היה כשהבנתי שכנראה מכירות לא יצאו לי מהאירוע, (הפנינג שההורים בעיקר רצים אחרי הילדים ופחות פנויים לצלחות ובכלל מתי ראש השנה.. תני להתחיל את שנת הלימודים קודם..).
אבל, ילדים זוללי דבש ותפוחים העלו לי חיוך גדול על הפנים וזה היה שווה את המאמץ.

הבחנה ראשונה שלי היתה על המבוגרים, הם ניגשו עם סימן שאלה על הפרצוף ושאלו בנימוס אם אפשר… הם גם מאד צנועים, באים אחד אחד וטועמים בקטנה.

לעומתם הילדים ניחנים בהתלהבות מדבקת והם מתנהגים בדרך הכי טבעית וכובשת שיכולה להיות.
ילדה מגיעה ומסתכלת על הצלחת. היא מסתכלת עלי, אני מחייכת והיא טועמת. לרגע היא עוצרת ואז ויוצאת בריצה לקרוא לחברה ועוד חבר.
וכך בדקה נחיל של ילדים סביב השולחן שלי, זולל דבש ותפוחים בפה מלא ודורש, תני לי עוד... ואני חותכת ומוזגת עוד ועוד דבש, מתקשה לעמוד בקצב שלהם. 
תוך כדי המהומה הצלחתי לצלם את הידיים שלהם, מראה מלבב של הרבה ידיים קטנות בתוך צלחת רימון.

ילדים של דבש, ידיים שמחות בתוך צלחת רימון

אם לגן העדן יש טעם הוא כנראה של דבש

🐝 בשקט, בשקט, בלי שארגיש דבורה מבולבלת שהריחה דבש וברור שרצתה גם, נכנסה מתחת לשמלה שלי ועקצה אותי בפנים הירך, אך, זה כאב… נפנפתי בחצאית והצלחתי לראות אותה פורחת…
זה בהחלט לא היה נעים, לא לי ולא לה שלצערי שילמה בחייה אבל בזכותה קיבלתי אישור. אני לא אלרגית ואני יכולה להמשיך עם המשיכה והאהבה שלי לדבורים ולדבש.

🐝🐝🐝 למה לכל חצר פרטית כדאי לאמץ נחיל וליהנות מגידול כוורת? (פרט לאלרגנים, שהם 2% מהאוכלוסיה).

יש לכך המון סיבות שאספר בפוסט אחר. אבל בראיה סוביקטיבית של דבורה, אם ארשה לעצמי להיכנס לראש שלה, כנראה שזה נראה כך:

🐝 דבורה תעשייתית שתבקר בטעות בכוורת ביתית, לא תרצה לעזוב.
מה כל שפע הדבש הזה? היא תשאל. איזה כיף שאוכלים כאן דבש ולא אוכל תעשייתי. הי, יש כאן זכרים.. אצלי מזמן לא ראיתי אותם.
איך זה שהמלכה מסתובבת כאן חופשי? וגם - וואו יש כאן בית ממש ארמון, חמים ונעים ולפועלות יש תנאים שהלוואי עלינו התעשייתיות.
החלטתי, אני מהגרת ונשארת כאן.

🐝 דבורה ביתית שתיכנס בטעות לכוורת תעשייתית ישר תראה את תנאי העבדות.
מסכנות הפועלות כאן, הן עובדות ללא הפסקה, ולמה אוכלים כאן סוכר לבן ולא דבש? מי לוקח להם את כל הדבש? ולאן נעלמו הזכרים?
יש כאן חומר מוזר וגם ריח, אולי זה פלסטיק? ולמה המלכה המסכנה תקועה למטה? לא נעים לי כאן, אני רוצה לחזור לכוורת שלי, וכמה שיותר מהר.

לפני כמה שנים ידעתי רק מעט ממה שאני יודעת היום , זה הספיק עבורי להחליט להתנזר מדבש. אפילו ניסיתי לתקופה ״דבש״ טבעוני, זה ממש לא היה מוצלח.

האם האדם יכול להסתדר בלי דבש? ברור שכן, השאלה האם הוא רוצה בכך? והתשובה היא כנראה, שהאדם תמיד ירצה לטעום מן הדבש (כמו מהתפוח) אבל רצוי שזה יהיה מעט ובהערכה רבה.

לפני כחודש קניתי דבש (שנוצר בתנאים שמכבדים את הדבורים) ומאז אני ניהנית מכל כפית.
ראש השנה הזה יהיה מתוק יותר עם צלחות רימון בעבודת יד שיכבדו את הרימון, את התפוח ואת המזון הכי מופלא בטבע בעיני - הדבש.


מה הדבורה מזמזמת לי - סדרת סיפורים קצרצרים אודות דבורה ומשפחת הדבורים.
הצצה דרך אשנב משושה אל חיי הדבורים, עולם גדול ומרתק.




חזרה לחנות

רוצים לדעת מה חדש לפני כולם?

הצטרפו לניוזלטר שלי ואחת לתקופה אשלח לכם עדכונים על פריטים חדשים, סיפורים מאחורי הקלעים וגם על הטבות ומבצעים חמים.


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.