מי אני

כשקרמיקה, מינימליזם וצבע נפגשים

דינה גולני, קרמיקאית יוצרת כלי הגשה קלים ופרטי עיצוב לבית בעיצוב מינימליסטי ובקולקציות קטנות.
עובדת ונושמת קרמיקה בסטודיו DinGo הנמצא ברחובות.

למילים יש הרבה כוח ובמיוחד לאלו הכתובות בספר "המערה" של סאראמאגו, כך הגעתי לקרמיקה.
מצאתי מילים של מגע ידיים ותנועה, של רוח ואש, אהבה לחומר ותשוקה מעוררת השראה.
ב־2010 מצאתי עצמי מסיימת קריאה שלישית ואז נרשמת לחוג.
יצרתי פעם בשבוע, המשכתי ליומיים. השנים חלפו ואני יוצרת בחוגים ובבית. עובדת על תכניות ביום וחולמת על חומר בלילה.
כך חלפו שבע שנים, עד ה"מפץ הגדול" שלי.

בעת ההיא עסקתי באדריכלות, באחד הימים ישבתי כהרגלי על תכניות, מזיזה עכבר מול צג עמוס בקווים. קמתי להכין קפה ומהמטבח הבטתי אל המסך. במקום לראות חזיתות, חתכים וקווי מידות. דמיינתי שאלו אגרטלים מקרמיקה ואת הקווים מחליפים חריצים עמוקים בחומר.
ישבתי ליצור את הקבוצה, גלילי חומר חלקים ואני חורצת את פניהם. צילום של קבוצת האגרטלים הפכה לכרטיס הביקור ה"קרמיקארכיטקטוני" שלי, אז הבנתי שעלי להיפרד ממקצוע אהוב ולהמשיך הלאה.

LESS IS MORE חשבתי לעצמי. עלי להתמקד בחומר וטיפסתי לחצות גשר להוויה חדשה. הארכיטקטורה פורצת מן הקרקע ומגרדת את השמיים, הקרמיקה חיברה אותי חזרה לאדמה. חיפשתי פשטות, ייחודיות, חיבור תמידי של חומר בידי לאורך כל תהליך היצירה, רחוק מהמוכר כייצור תעשייתי. עם זאת חתרתי ליצור ולרגש לקוחות פרטיים במנעד רחב של צבעים ולהישאר עם חותם אישי.
כך הגעתי לכלים קלים במהדורות קטנות, פשטות צורנית ועיצוב מינימליסטי לצד מגע של חומר חשוף בפני הכלי. גם מתן תשומת לב לפרטים הקטנים, ופרקטיות בלתי מתפשרת שמבטיחה שימוש נוח ואריכות לחיי הכלים. כל אלו יחד בנו את השלד להשראה שלי לצד השפעות מעיסוקי הקודם.

אני כותבת שירה למגירה ורושמת את החוויות שלי במסע אל תוך החומר. בבלוג אני חושפת צד נוסף להשראה שלי, כי יצירה בחומר עבורי מתחילה כדף חלק של שיר.
עיבוד החומר לכלי הינו כעריכת שיר או סיפור שבלעדיו לא תהיה יצירה, והאמת היא שאיני יודעת מה נוצר קודם.