ארוחת שישי ישראלית, כלים בעבודת יד, טקס ומסורת


משפחה מתאספת סביב שולחן האוכל. חוטים נרקמים בקשר בין דורי. הורים, ילדים ונכדים.
אנחנו תמיד נזכור את האוכל. את הטעם על קצה הלשון, את המנות שהוגשו בכלים מיוחדים, את הריחות, את צלילי הטקס והמראות.
את הפרטים הקטנים שבנו את הפאזל השלם הנקרא ארוחת שישי ישראלית.

אורחים קבועים, בשעה קבועה. תפקידים קבועים, שירה ותפילה. שולחן ערוך בחגיגיות עם כלים ומנות קבועות.
ארוחה ביתית חמה, שיח בין דורי, חיבורים וגם יין.
ארוחת יום שישי ישראלית היא טקס. היא הרבה יותר מרק ארוחה משביעה. בין אם יש בה מרכיבים דתיים ובין אם לא. ארוחת שישי ישראלית הפכה לטקס עם ריטואל קבוע של מרכיבים בארוחה, עם התחלה ידועה מראש אמצע וסוף.

ארוחת שישי משפחתית, כלים מודרניים לצד כלי הגשה מסורתיים 

כלי הקרמיקה משחר ההיסטוריה האנושית תמיד היו נוכחים בארוחות.
כלי החרס השבירים שעוצבו בידיים חשופות ונשרפו בבור היו לחלק מחי היום יום של אבות אבותינו הקדומים.
שברי חרסים בני אלפי שנים נחשפים מידי יום ברחבי העולם.
כלי הקרמיקה שנוצרו ביד אנושית תמיד היו שם ברורים מאליהם, משרתים את האדם בימי שגרה ובטקסים שבטיים.
הם הפכו לחלק בלתי נפרד מתרבות האכילה במפגשים חברתיים טקסיים.
כבר לפני 7000 שנה נמצאו עדויות לכלים ששימשו בטקסי פולחן הקשורים לתקופת הקציר ואחסון גרגירי החיטה.
כדים קטנים שנישאו על כפיים בטקסי ריקוד ושירה סימלו את מתקני האגירה הגדולים - הממגורות, שם אחסנו את עודפי התוצרת החקלאית.

מאז עברו הטקסים הקדמוניים גלגולים רבים וגם היום טקסים מהווים חלק מעולמנו המודרני עם שימוש בכלים מודרניים תעשייתיים או מסורתיים.
ארוחת שישי ישראלית היא טקס. קיימים בה כל מרכיבי הטקס. גם אם נוציא את המוטיבים הדתיים מהארוחה עדיין ארוחת שישי תישאר טקס.
התכנסות המשפחה המורחבת סביב שולחן האוכל במועד קבוע. סדר פעולות קבוע בארוחה, חיזוק הקשר הבין דורי וזרעי זיכרון נטמעים.

טאג'ין מסורתי מרוקאי, צילום לימור שרעבי

עריכת שולחן האוכל מתחיל בצלחות. 
בבתים רבים מבדילים בין הכלים המשמשים לימי קודש לבין אלו המשמשים בימי חול.
הכלים המיוחדים נשמרים לימי שבת וחג והם יוצאים מהארון רק במועדים אלו.
מצד שני אורחות החיים נתונים לשינויים.
הזמן המודרני ותכתיביו, סביבת האירוח משתנה, התא המשפחתי וכך גם כלי ההגשה על השולחן.

בעבר כשנערכנו לארוחה חגיגית נצמדנו לסטים של חמישים חלקים ואווי אם נשברה צלחת, כי אין להשיג…
בעשורים האחרונים משפחות ישראליות רבות מאמצות סגנון אקלקטי. מגוון של כלים על שולחן האוכל.
מערכת האוכל נעשתה יותר דינמית, קלילה אך עדיין משדרת הרמוניה.
יש יותר פתיחות למשחק של צבעים, צורות ומגוון חומרים בכלי האוכל וזה נראה בסידור השולחן.
אפשר לערוך את השולחן משני סטים ואפילו משלושה ערוכים לסירוגין.
רואים יותר כלים תעשייתיים לצד כלי הגשה בעבודת יד.
גמישות בעיצוב הגיעה אל שולחן האוכל שלנו והאקלקטיות מעניקה לשולחן מראה יותר חברותי ומזמין 
מאשר הנוקשות והרשמיות שמשדר שולחן שעוצב בסט יחיד ואחיד.
תוסיפו לכך שאיפה למינימליזם וחיסכון ותגלו שכלי האוכל משמשים אותנו לכל אורך השבוע.
סט כלים מגוון יתאים לארוחת בראנץ' קלילה וגם לארוחה חגיגית.
הגבולות מטשטשים והאיבזור הנוסף לשולחן כמו מפות וסידורי פרחים יקבעו את המראה הסופי.

ארוחה משפחתית היא ערך בסיסי קדמון שיתקיים לנצח.
הוא משמר את חווית הקשר שלנו לבני המשפחה, 

ליציבות והביטחון באהבה וזה לצד ברכת האדמה ותוצרתה.

כלי קרמיקה בעבודת יד מחזקים חוויה זו, כשקערות האוכל עוברות ידיים במהלך הארוחה. מגע ידיים בחומר אדמתי חשוף הוא רגע חושני קטן שחולף במהרה אך הוא מעניק חיבור שורשי ועמוק יותר לחוויה. כלי הגשה בעבודת יד נוצר בידיים אוהבות של יוצר והמזון המנחם המונח בו, גם הוא נוצר בידיים אוהבות של בני המשפחה.
כך מעגל שלם של חוויות נסגר ונשמר במעמקי הזיכרון.

ארוחה משפחתית ב TAJINA מודרני, נופר קן, צילום- בר אילון

קחו לדוגמה את הטאג׳ין. 
טאג׳ין הוא כלי בישול מסורתי מרוקאי והוא משמש למגוון גדול של תבשילים. בתום הבישול הוא מוגש לשולחן בשלמותו, ה״סיר״ וגם המכסה החרוט.
הקרמיקה המרוקאית המסורתית מאופיינת בגוונים רבים ובעיטורים על פני הכלי ובשפע של צבעוניות מתפרצת.
ההוויה המודרנית לא פוסחת גם על הטאג׳ין.

נופר קן, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בצלאל
 מציגה פיתוח מתקדם של טאג׳ין.
הטאג׳ין עשוי קרמיקה שנעשה בעבודת יד והוא מורכב מחמישה חלקים שמותאמים לבישול של מנה משפחתית וכיכר לחם עגול.
הארוחה השלמה נכנסת לתנור, יוצאת יחד ומוגשת לשולחן.
לכלי הגשה זה שמזוהה עם המטבח המרוקאי נפתחת דלת לכל בית ללא קשר למוצא העדתי.
ה״חיסכון בזמן״ הנדרש בעידן המודרני בא לידי ביטוי בבישול של ארוחה שלמה באותה העת בתנור.
המוצר החדש משמר תרבות ומסורת של בישול, הכנה, הגשה ודרך אכילה משותפת שבטית 
והוא מתאים עצמו לרוח התקופה המודרנית.

הטאג׳ין מוגש לשולחן, ריחות נישאים באוויר וצבעוניות הכלי מעוררים את התיאבון והתשוקה לאוכל וקירבה.
בין אם זה טאג׳ין אישי אי משפחתי, אי אפשר להישאר אדישים לכלי המיוחד הזה.
אין ספק שהרמת החרוט וחשיפת המנה בטאג׳ין הוא אלמנט טקסי בלתי נפרד מארוחה מרוקאית
והוא נצרב לנצח בזיכרון הפרטי והמשפחתי.


זיכרונות של אוכל ביתי בכלים עם סיפור TAJINA נופר קן, צילום - בר אילון 

גם בתרבות היפנית אנחנו מוצאים אימוץ של אסטטיקה ועיצוב בכלי ההגשה.

כבר לפני אלפי שנים כלי קרמיקה בעבודת יד מצאו מקום של כבוד על שולחן האוכל המסורתי.
החל מכף קרמית למרק, כוסות קרמיקה, צלחות הגשה מרובעות, קערות ראמן, קערות אורז, קעריות לרטבים וחמוצים ועוד.

ההערכה הרבה בתרבות היפנית לכלים בעבודת יד הביאו להתפתחות ה״קינצוגי״.
קינצוגי היא אמנות תיקון ושיחזור של כלי חרס שבורים.
אמנות תיקון זו החלה ב״ימי הביניים של יפן״ כששליט צבאי ביקש לתקן קערת תה אהובה שנשברה לו.
קינצוגי מהווה חלק מראיית עולם ותפיסה, המוצאת שיופי קיים גם ביישן ובשחוק, בשבור ובלא מושלם.
את הכלי השבור ניתן לתקן ולהמשיך ליהנות מעתיקותו ומה״סיפורים״ שהוא מספר לנו.

בטקס התה היפני עובר האדם חוויה רוחנית.
קומקום, קערות תה בעבודת יד וחפצים נוספים מהווים חלק משמעותי מהטקס.
האחיזה בשתי הידיים בקערת התה, הזמן המאט את קצבו. כל אלו מאפשרים התבוננות בפרטים הקטנים שעל הקומקום,
בקווים החרוטים בדק על הקערה וכן התבוננות מעמיקה בתהליך עשיית המשקה.

ההתעכבות על הכלים, החומרים והפעולות המתרחשות בטקס והענקת תשומת לב לפרטים הקטנים, 
הם אלו שעושים את יומנו וחגינו, הופכים אותם למרגשים יותר. 


קערות לתה יפני מסורתי DinGo

  היוצר בעבודת יד משאיר בכל כלי וכלי משהו ממנו.
משהו מאישיותו, רמז להלך הרוח בו שהה בזמן היצירה.
  משהו מכוחו הפיזי ומתפיסת החומר בידיו וברוחו. 

טבעו של החומר שהוא אוגר בתוכו ניחוחות, עקבות של מנות, שחיקה משימוש אוהב וסימנים של זמן.
החומר ״זוכר״ את מגע הידיים שאחזו בו ויש בכך מן הסימבולי, היופי והצניעות שעוברים אל הדורות הבאים.
הזמני, הארצי, השביר הופך להיות נצחי כמו המסורת כמו הרוח
.
כלי חומר שנוצר ביד הוא פיסה של טבע שעברה טרנספורמציה בידי אדם.
כשאנו עושים בו שימוש תדיר אנו מרגישים קרובים יותר לאדמה ולשורשים שלנו.
הכלי שווה ערך וראוי להערכה, כלי יקר הופך לפשוט והפשוט הופך ליקר במכלול הזיכרונות שלנו.
הכלי שנשבר אוחה וכעת הוא ימשיך לקחת חלק בטקסים, בשמחות ובארוחות המשפחתיות.

משפחה מתאספת סביב שולחן האוכל. חוטים נרקמים בקשר בין דורי. הורים, ילדים ונכדים.
אנחנו תמיד נזכור את האוכל. את הטעם על קצה הלשון, את המנות שהוגשו בכלים מיוחדים, את הריחות, את צלילי הטקס והמראות.
את הפרטים הקטנים שבנו את הפאזל השלם הנקרא ארוחת שישי ישראלית.
צביר של חוויות חושיות עמוקות שנשמרות במגירות הזיכרון או השכחה והן מלוות אותנו לאורך כל חיינו.


צלחות רימון לברכות ולקינוח

לכתוב על טקס, איך הגעתי לזה?
לאחרונה סיימתי קורס בלוגריות בפרלמנט העסקי של יונית צוק הבלוגריסטית . אחד הדברים שלמדנו מיונית זה למצוא חיבורים מעולמות תוכן שונים ולהביא אותם לביטוי בבלוג.
אז חברנו שלוש נשים. דורית דן, נטורופטית ובעלת חנות תה, איטהל גיל כמון מורה ומרצה בשיטת איזון חיים, ואנוכי,
זה היה תהליך מאתגר. היה מסקרן למצוא את המשותף ואת החוט המקשר בין עולמות התוכן השונים שלנו.

את קצה החוט מצאנו בתרבות היפנית העתיקה עם הערכים והמעלות הטובות של התה. היפנים רקחו סביבו טקס שלם ודורית דן מספרת על כך בהרחבה בפוסט כאן.
בטקס התה השתמשו בכלי קרמיקה בעבודת יד. על זה ועל הזווית הישראלית המשפחתית בארוחת יום שישי סיפרתי כאן.
טקסים יומיומיים כשגרה, כמה הם חשובים לאיזון בחיים. יצירת טקס כבסיס ערכי ועוגן בחיים בתקופות משבר וצמיחה. על כל זאת מרחיבה איטהל בדרכה לאיזון חיים בפוסט כאן.

שלוש נשים, ניסינו לברר ולפצח את המושג טקס כל אחת בעולמה. את המשמעויות שעולות ממנו.
מה הוא מעניק לנו היום תמורת השמירה עליו? ומה בעתיד עם המשך קיומו לאורך דורות?


דורית דן, היא אשת התה שלי. היא נטורופטית, הרביליסטית קלינית. מטפלת ומלווה לתזונה טבעית. מרצה ובעלת חנות תה באורוות האמנים בפרדס חנה.
כאן באתר שלה תמצאו דרכים והמלצות איך לשלב צמחי מרפא לשיפור הבריאות בסגנון החיים שלכם. תכניות טיפול וגם סדנאות לבישול בריא.
אחרי שתקראו בהרחבה על טקס התה, אני בטוחה שמשהו אצלכם ישתנה ותתחילו ליהנות ולשתות יותר תה.
איטהל גיל כמון מורה ומרצה בשיטת איזון חיים. על שיטת איזון חיים היא כתבה בספר שכבר יצא במהדורה שניה ״את יודעת, צריך לקרוא לספר הזה לגעת בנשמה״.
כאן באתר שלה תמצאו פרטים אודות שיטת הטיפול איזון חיים. מאמרים, פרטים על מפגשים, קורסים והכשרות, וכמובן גם על הספר שכתבה.
אנוכי דינה גולני, קרמיקאית. יוצרת כלי הגשה קלים ופרטי עיצוב לבית בעיצוב מינימליסטי ובקולקציות קטנות.
בעלת חנות אונליין, דינגו קרמיקה בעבודת יד, סטודיו ברחובות, בלוג קרמיקה ונמצאת גם באינסטגרם.

אני מזמינה אתכם לקרוא, להרהר ולדלג מבלוג לבלוג.
תמצאו שטקס אינה מילה גסה, אינו משעמם ואינו עול. הוא טומן בחובו עולם שלם של משמעויות ומסרים לחיים מלאים.
טקס תמיד היה מאז ומתמיד חלק מחיינו ואם הוא לא היה קיים מישהו כבר היה יוצר אותו.

לי וגם לך יש טקס, לפחות אחד קטן.

אז ספרו לי איזה טקסים אתם עושים?
מה הפכתם לטקס אישי, פרטי, משפחתי או אולי סודי?
מה היה הטקס הכי מרגש בחייך עד כה?
איזה טקס אימצתם בארוחת יום השישי, כזה שלא ראיתם בשום מקום?
אשמח לדעת מה לקחתם מכאן ולשמוע מכם.


רוצים לדעת מה חדש לפני כולם?

הצטרפו לניוזלטר שלי ואחת לתקופה אשלח לכם עדכונים על פריטים חדשים, סיפורים מאחורי הקלעים וגם על הטבות ומבצעים חמים.

לחצו להצטרפות -  ttps://bit.ly/3kubNUu


 



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.