לו ידעתי שלצד יצירת כלים, יוולדו לי גם שירים, הייתי עוזבת קודם...

הלב הזה שהתרגש מתכניות אדריכליות,
לא ילד אצלי שירים על קירות.



היה זה בקיץ 2016, נפרדתי ״רשמית״ מהזהות הקודמת שלי ונכנסתי לתהליך של חוסר זהות זמנית.
אחרי שבע שנות משחק התחלתי ליצור באופן פחות תחביבי, אך התקשתי לגלגל על לשוני את צמד המילים - אני קרמיקאית.

לא צפיתי את זה. תקופת המעבר הזו מאדריכלות לקרמיקה הותירה אותי בחוסר זהות מטלטלת.
בבוקר למחרת המכירה הראשונה שלי, היה לי ברור שזה מה שאני רוצה ואני הולכת על זה.

את המחשבות והתכנונים בעניין קטע טלפון מידידי, קבלן בנין, קולגה שלי מזה עשרים שנה שמפרט ומספר על הפרוייקט הבא ותגידי מתי את באה למדידה?
עצרתי את שטף דיבורו וגיליתי לו שאני מפסיקה... 

הוא היה מופתע כי בכל השיחות שסיפרתי לו על חוגי הקרמיקה וההתלהבות שלי מזה, לא רמזו לו את שעתיד לבוא. 
עשרים שנה של שותפות לא מפסיקים בבוקר אחד. תשמעי... אני לא יודע כמה תרוויחי מזה אבל כל הכבוד לך שאת הולכת עם הלב, הוא איחל לי בהצלחה והוסיף, אני אתקשר מדי פעם לבדוק, והוא התקשר...

דינה גולני, דינגו קרמיקה בעבודת יד, סטודיו ואתר אונליין, יצירה בחימררגע החלטה, אגרטלים מקרמיקה ואדמה או... - סקיצה על דף חומר

הלב הזה שפעם מהתרגשות מתכניות אדריכליות לא ילד אצלי שירים על קירות.
מגיל 15 כותבת שירים למגירה אך בעשורים האחרונים זה די נעצר. 
מדי פעם התעוררותה השראת הכתיבה בזכות בן הזוג והילדים אך שגרת העבודה לא שימשה לי כל מוזה.

לקח לי זמן. קודם להאמין בזה שאני קרמיקאית ואז לומר זאת בקול ובביטחון, והחומר הלך ומלא אותי יום וליל.
לא חשבתי שמעבר ליצירה הפיזית בחומר, 
                     החומר הנפלא הזה גם ינביט בי שירים.
אך זה הגיע, מהר יותר ממה שחשבתי. 

עוד לפני שבטחתי בזהות החדשה שלי, קם הלב ואשרר את מה שהמוח חשב. 
כך באמצע עבודה או שניה לפני שאני נרדמת או רגע לפני אור ראשון, ואני לוקחת את הפנקס שליד המיטה ומהר מהר רושמת את המילים והמשפטים שזורמים מראשי, או שאולי מלבי:


כל החיים רוצה להיות כחומר.
גמישה במידה
וקשוחה כסלע כשצריך,
פלסטית ורכה.
לעיתים מחליקה כמו מים
וקצת קרה באפרוריות של החורף.
מתחממת מקרני השמש
ומשתזפת לכדי סכנה,
נסדקת בנגיעה -
על זאת הייתי מוותרת.

מתמזגת עם צבעים באהבה,
אך הכי אותנטית כשאני חשופה,
טבעית ובלי מאמץ.
נולדת, חיה,
סופגת חום ומשפחה
ונשברת,
חוזרת
אל מעגל האדמה.

עם חלוף הזמן,
שוב ילך האדם
לאסוף חומר מן האדמה
והאישה כקדם,
תחבוק צורה בחומר הרך.

כמו שהעבודות הגשמיות שאני יוצרת בחומר גלויות לכל, 
חשבתי שגם השירים שהחומר יוצר בי צריכים להיחשף.

אז הוצאתי אותם מהמגירה ואני מעלה אותם כאן בבלוג- קרמיקה שלי מעת לעת.
מקווה שזה יעשה לכם משהו בלב, כמו שזה עושה לי.
אומרים שכל אחד יכול יכול לכתוב שירה, לפחות פעם אחת בחייו. רגע מיוחד ומזוקק שמוציא ממנו מילים ומשפטים שכדאי להוריד במהירות לנייר, לפני שיברח מהראש.
תחשבו על זה - אם עדיין לא קרה, זה בטח יקרה ותזכרו לרשום.

דינגו קרמיקה בעבודת יד, חומר רך מוכן ללישה, חרס, יצירה בחימרחומר מוכן ללישה

לקריאה נוספת:
לשיר ספור הבא -    חיים, זמנים מודרניים, מנסה לטרוף הכול. איך הזמן הביולוגי, בא קורא לכרונולוגי, מה קשור ארכיאולוגי?....
השנה 2020 והחומר מלמד אותי שיעור בהאטה....



- חזרה לחנות -



רוצים לדעת מה חדש לפני כולם?

הצטרפו לניוזלטר שלי ואחת לתקופה אשלח לכם עדכונים על פריטים חדשים, סיפורים מאחורי הקלעים וגם על הטבות ומבצעים חמים.



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.