בלוג קרמיקה בזווית אישית

משפחה מתאספת סביב שולחן האוכל. חוטים נרקמים בין הורים, ילדים ונכדים. אנחנו תמיד נזכור את האוכל. את הטעם על קצה הלשון, את המנות שהוגשו בכלים מיוחדים, את הריחות, את צלילי ארוחת שישי, הטקס והמראות.

קרמיקה בעבודת יד זה אומר להתאהב ולחזור בזמן. צאו איתי למסע של 60 שניות על התגלגלות החומר עד הפיכתו לכלי.... כי קערה בעבודת יד היא לא עוד "סתם קערה", קיים בה סיפור עתיק הסמוי מן העין...

365 ימים, מעל 1000 צילומים, 12 רגעים. דינגו קרמיקה ב- 15 שניות... יצירה היא תהליך איטי, לסיכומים אין סבלנות. לכי ותסכמי ב-15 שניות עשייה של שנה. פעם ראשונה מסכמת והאמת אפילו נהנתי מזה...

חוסר זהות זמנית, תחושת מתחזה ולמה איני יכולה לגלגל על לשוני את צמד המילים - אני קרמיקאית.. ממציאה עצמי מחדש בשנות החמישים והכתיבה חוזרת... דינה גולני, דינגו קרמיקה בעבודת יד, אתר אונליין ובלוג קרמיקה

הנחתי את תשעת הכלים מולי, התחלתי להרכיב שלישיות ולצלם. אחרי עשר אפשרויות הבנתי שזה הולך להיות מסובך... אז כמה צירופים יש לי כאן? תהיתי מתוסכלת. מתמטיקה אף פעם לא היה הצד החזק שלי ופה נזעקתי לעזרתו של אישי...

לא כל יום רואים מחזה שכזה בו ירח מסמיק מול ארץ שעומד מולו. עומדת במרפסת מלון, שעונה על מעקה ומשוטטת לי במחשבות בין ירח למאדים. אנחנו עשויים מחומר ומים, רסיסים של כוכבים...

כלי הגשה כבדים. אף פעם לא אהבנו אותם, גם כשקיבלנו אותם במתנה וגם כששלפנו אותם מהארונות הגבוהים כדי להגיש בהם בערב חג. האביב הזה אנחנו אומרים ביי לכלים ה"שקופים" ומאווררים את ארונות המטבח.

בכל מקום בבית הוא נמצא, חומר במצבי צבירה שונים. החל מבוץ שנוזל בין האצבעות, גושים המגובשים לבלוקים וקערות פריכות בהמתנה...

העקשנות שלי מול העקשנות של החומר, מי ינצח? הגיע הזמן להעניק לחומר את מדליית הניצחון על זיכרון ארוך טווח וגם על עקשנות. כי בשבילו אני מוכנה להיות במקום השני.

השנה נסגרת עם החג האהוב עלי - שבועות ואיתו הלבן שעוטף אותנו סביב, בבגדים, על שולחן החג והוא נוכח ומזמין. כלים לבנים לצד צבעוניות משמחת. וכן יש עוד יש מפרש לבן באופק...

אתם יודעים מה הסיוט הכי גדול של כל קרמיקאית? זה שהארון, כן, כן, זה שאני מחזיקה בו את כל הכלים המוגמרים, משהו יקרה לו, ואכן, זה קרה...